הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהיים קצוביץ ואח'

פסק דין

רקע כללי

1.לפניי תובענה בסדר דין מהיר על סך 11,240 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטח של התובעת, בתאונה שהתרחשה יום 18.3.12.

2.כנטען בכתב התביעה, בשעת בוקר עמד הרכב הנפגע בעצירה מלאה ברח' ויצמן בכפר סבא, כאשר לפתע הגיח מאחור הרכב הפוגע ופגע בעוצמה בחלקו האחורי של הרכב המבוטח וגרם לו לנזקים המפורטים בדו"ח השמאי (נספח ב' לכ"ת וכמפורט בסעיף 8 לכ"ת).

3.הנתבעות בכתב הגנתן טוענות, כי פגיעת רכב הנתבעת 1 ברכב המבוטח היתה פגיעה קלה מאחור ובמהירות אפסית. עוד נטען, כי בטופס התאונה מטעם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") צוין כי יום לפני כן עבר הרכב המבוטח תאונה אחרת, במהלכו נפגע חלקו האחורי באורח קשה. כן הוסבר כי רכב הנתבעים הינו רכב גבוה, אשר לא יתכן כי גרם לנזקים אשר הינם בחלקו התחתון של הרכב הנפגע.

4.ביום 2.12.13 התקיים דיון בתובענה. מטעם התובעת העיד נהג הרכב המבוטח מר אלעד שקד. המבוטח ציין, כי נסע ברח' ויצמן, עצר בפקק, ופתאום התנגשו בו מאחור ותיאר את הפגיעה כחזקה מאד. לדבריו, פונה מהמקום על ידי מד"א. המבוטח הכחיש כי רכבו היה מעורב בתאונה אחרת יום לפני כן. בחקירה הנגדית ציין המבוטח כי היתה לרכב תאונה קודמת לפני כחודשיים שאותה לא תיקן "שפשוף קל או שריטה בפגוש" (עמ' 2 שו' 30).

הוא נשאל כיצד הוזז הרכב מהמקום וציין, כי אשתו נסעה בו. הוא ציין, כי הטמבון נפל מהרכב ואשתו לקחה אותו בבגז' "אפשר להוריד את הכסאות ולהכניס אותו", הוא נשאל האם אשתו סיפרה לו כי כך עשתה והשיב "לא, אני מתאר לעצמי את זה" (עמ' 3 שו' 6-8).

5.הנתבעת בעדותה ציינה, כי יצאה משכונת "ותיקים" לכיוון בית הספר באזור, אליו היא מסיעה את הילדות כל בוקר, היציאה היתה פקוקה "ממש לאחר הרמזור ברח' ויצמן הרגשתי נגיעה קלה ברכב לפניי". מיד עצרתי בצד את הרכב וזה מהירות כמעט אפסית" (עמ' 4 שו' 21-22). עוד הוסיפה הנתבעת, כי הסתכלה על הרכב הנפגע ולא הבינה מה קורה "היה לו נזק מאד גדול. אני לא הרגשתי כמעט כלום, כמעט לא זזנו ברכב. במבט יותר מדויק ראיתי שאין לרכב פגוש. לא ראיתי שום פגוש על הרצפה ולא כלום, שאלתי את האישה שהיתה עם הנהג מה קרה לרכב, היא אמרה לי שיום קודם היתה להם תאונה בחניון ומזה הנזק הגדול ובגלל זה הרכב היה בלי פגוש." (עמ' 4 שו' 24-27)

6.מאחר ומדובר בתובענה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין בקצרה כמצוות הוראת תקנה 214 ט"ז (ב).

דיון והכרעה

7.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות שבאו בפניי מצאתי כי דין התובענה להידחות.

8.הנני נותן אמון מלא בגרסת הנתבעת – נהגת הרכב הפוגע, לפיה מהירות פגיעתה ברכב המבוטח היתה איטית. הנני נותן אף אמון בגרסתה כי הפגיעה לא גרמה לנזק המתואר בכתב התביעה ובחוות דעת השמאי.

9.כמו כן אמינים בעיני דבריה, לפיה בעת הפגיעה ברכב המבוטח היה רכב המבוטח נטול פגוש. תשובת המבוטח בענין הפגוש אינה אמינה בעיני, מתחמקת ולמעשה מהווה ספוקלציה מאחר והוא לא יודע ממש מה עשתה אשתו עם הפגוש, כך לשיטתו.

10.כמו כן אמינים בעיני דברי הנתבעת לפיהם אשת המבוטח ציינה בפניה כי הרכב עבר יום לפני כן תאונה בה נפגע באורח קשה. (ר' דו"ח תאונה – מוצג נ/1).

11.עוד יצוין, כי התובעת משיקוליה היא בחרה שלא להעיד את אשת המבוטח אשר היתה יחד עמו ברכב והיתה עדה לתאונה ויכלה אף היא לשפוך אור על אופן קרות התאונה ועל הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנו. את עובדת אי העדת האישה הנני מייחס לחובת התובעת באופן שפוגע בגרסת התביעה בצורה משמעותית. (ר' ע"א 55/89, קופל נ' טלקאר פ"ד מד (4) 602; ע"א 2275/90 חימה נ' רוזנברג פ"ד מז (2) 605, 614; ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008)ׂׂׂׂׂׂׂ).

לסיכום

12.בהינתן האמור מצאתי לדחות את התובענה.

13.הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין. ממועד זה ישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: